אביטל ואח' נ' מאיו בגדים יפים בע"מ ואח'

החלטה בשאלת הסמכות הענינית

1.בין הצדדים התקיימה שותפות, להפעלת חנות בגדים.

השותפות התפרקה.

התביעה והתביעה שכנגד, עניינן סכומים, שעל פי הנטען, חייב כל צד לצד האחר בקשר לשותפות.

התובעת שימשה גם כמנהלת שכירה של השותפות.

חלק אחר בתביעתה, ענינו תביעה כספית בגין זכויות סוציאליות שונות המגיעות לה, לטענתה, עקב התפטרותה/פיטוריה.

2.ביקשתי את התייחסות הצדדים לשאלת הסמכות העניינית של בית משפט זה לדון בשני חלקי התביעה.

שני הצדדים מסכימים כי הסמכות לדון בהתחשבנות שבין שותפים לשותפות שהתפרקה נתונה לבית המשפט המחוזי.

שניהם עותרים, למרות זאת, להותרת התביעה בבית משפט זה מפאת "שיקולי יעילות".

התובעת סברה גם, שמשהסתיימה השותפות, הרי שהתביעה היא תביעה כספית רגילה, שיכולה לידון בבית משפט זה בהתאם לסכומים הנתבעים.

שני הצדדים מסכימים גם, כי חלק התביעה המתייחס לזכויותיה הסוציאליות של התובעת, מצוי בסמכותו הענינית של בית הדין לעבודה, אך התובעת סבורה שבית המשפט יכול לדון גם בו כסמכות נגררת.

3.החלק העיקרי של התביעה ושל התביעה שכנגד, ענינם הסדרת ההתחשבנות שבין הצדדים בקשר לשותפות שהיתה ביניהם.

בית המשפט המוסמך לדון בפירוק שותפות ובענינים הכרוכים בכך הינו בית המשפט המחוזי, כך על פי סעיפים 46 ו-47 לפקודת השותפות [נוסח חדש], התשל"ה-1975, וכך נקבעה ההלכה בפסק דין ותיק של כב' הנשיא זוסמן בע"א 760/76 יעקבזון נ' בוטובסקי, פ"ד לא(3) 621, 623:

"על פי סעיף 46 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה-1975, בית המשפט המחוזי הוא בית המשפט המוסמך לצוות על פירוקה של שותפות, ובין שנסתיימה השותפות או שבית המשפט ציווה על פירוקה, בית המשפט המחוזי מורה בדבר סילוק חובותיה וחלוקת העודף בין השותפים.

סמכות זו כוללת ממילא את הכוח לצוות על עריכת חשבונות שבלעדיהם אי אתה יכול לברר מה סכום יש לשלם לנוגעים בדבר."

ובהמשך:

"כבר לעיל ראינו מהו דין הסמכות, כאשר חשבונות נתבעים אחרי סיום עסקי השותפות. הענין שייך אז, לפי מצוות המחוקק, לבית המשפט המחוזי".

יותר מכך, סבר כב' הנשיא זוסמן שגם תביעת חשבונות של שותף, ללא קשר לפירוק, מקומה בבית המשפט המחוזי, "מטעמי הגיון" ו"מטעמי יעילות" (שם).

אצלנו מדובר כאמור בהתחשבנות בעקבות פירוק.

ולבסוף, מסכם כב' הנשיא (עמ' 624):